אתר זה מוקדש להנצחת זכרם של מורי דרך בישראל שהלכו לעולמם רבים מהם עמדו על ערש הולדתה של המדינה, עמלו בבניינה וראו במקצועם שליחות לאומית הם הצליחו לטעת בלבם של מיליוני מטיילים ואורחים רגשי אהבה והבנה לעם ולמדינה

"יזרח אורם באור החיים"
‏הצגת רשומות עם תוויות ג. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ג. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 19 באפריל 2016

Gat Yosef גת יוסף




Gat Yosef  גת יוסף

1931-1993

קורות חיים

גת יוסף

ז"ל

יוסף נולד בצ'כיה יוסף - יוסקה והוריו עברו לגור בקרקוב שבפולין בשנת 1939, לפני שפרצה המלחמה. שם עבר את תקופת השואה . ב 1945 עלה כמעפיל ארצה באוניה חנה סנש
יוסף למד בבית הספר החקלאי בן שמן .כאשר היה בן 17, התגייס לפלמ"ח ונלחם בנגב. בבית חנון מול עזה, היה קרב קשה, בו נפגעו כמעט כל הלוחמים, יוסקה נותר אחרון, יורה כל הזמן במכונת "בזה" .הוא ראה טנק מצרי מתקרב אליו, ובמחשבתו עלו תמונות של סוף וסיום .הוא לא הפסיק לירות ב"בזה" לפתע נעצר הטנק במרחק מטרים ספורים ממנו ואפפה אותו תחושה של הצלה וישועה
בעת המלחמה, הוא היה חבר קיבוץ גבולות ובסיומה, בא לגור שם הוא עבד בענף החקלאות ולשמחתו נטע כרם ראשון בנגב וכן שתל עצי בננות ראשונים בנגב ועל זאת הייתה גאוותו
אותם ימים היו ימי הצנע של השר דב יוסף, אכלו בעיקר לחם ומיונז, יוסף חלה בצהבת
כמו כן בערה בו תשוקת הלימודים האקדמיים ב 1955 הגיע יוסקה לירושלים ללמוד ארכאולוגיה והיסטוריה של עם ישראל. ימיו באוניברסיטה גם כן היו קשים ואף הגיע למשבר
בשנים 1965-1975 השתתף באגודה לסקר ארכאולוגי בנגב. למעשה תרם רבות ונהל את המחקר, הצוות גילה כ 400 אתרים ארכאולוגיים במרחב בין באר שבע ואילת
משנת 1975 ועד לפרישה מעבודתו ברשות העתיקות, שימש כמפקח עתיקות בירושלים כ 20 שנה .במקומות בהם הרחיבו כביש, או בנו בית ונתגלו ממצאים ארכאולוגיים, יוסף היה אחראי על חפירות הצלה, לרישום ולאחסון הממצאים החשובים שנתגלו במקום
גולת הכותרת של הממצאים היתה מערה שהוא נכנס אליה ראשון. הוא נכנס דרך מחילה צרה שבקושי עבר אותה, אז נתגלה לו מראה שנדמה כחלום, המערה הייתה חתומה 2700 שנה, שלדי הנפטרים היו שלמים ומסודרים למופת ,נר למראשותיהם וכלי לרגליהם, המערה הייתה מערת קבורה של אצילי ירושלים ואולי של מלכיה, הוא חזר הביתה נסער ונרגש ביותר
במקביל עסק יוסף גם בהדרכת תיירים בעיקר מאוסטריה ומפולין על פי השפות שבהן שלט היטב
התיירות אהבו אותו ואף העריצו אותו
בשנת 1992 נסענו לסיור שורשים באירופה, בעיר וורשה חיכו לנו התיירים מפולין שהוא הדריך בנאמנות בישראל, הם הובילו אותנו לכל האתרים היהודיים בוורשה, בבית כנסת, בבית הקברות היהודי ולסיום הזמינו אותנו לארוחה במסעדה מפוארת .בסיומה של מלחמת המפרץ יוסקה קבל התקף לב ושוקם לאחר שנתיים נפל לפתע פתאום ונשמתו עלתה מעלה ביום כה בסיון תשנג
יוסקה הקים משפחה המוקירה ומתגעגעת אליו
הותיר אחריו אשה ושלושה ילדים

"יהי זכרו ברוך"

רשמה: אשתו, גת רות



חזרה

Gershoni Max גרשוני מקס




Gershoni Max  גרשוני מקס

1921-1973


קורות חיים


גרשוני מקס

ז"ל

מקסי, בפי רעיו וידידיו, נולד בעיר לודז פולין. בשנת 1924 עלתה משפחתו לארץ והתגוררה בתל-אביב. כעבור זמן מה חלו ההורים ונאלצו לרדת לצרפת
הם השתקעו בשטרסבורג ושם גדל ולמד הנער. בשנת 1936 והוא רק בן חמש עשר, שב מקס ועלה לארץ בגפו. שנה לאחר מכן התגייס כנוטר לשמירה ברמת הכובש. ב 1938 נשלח כנוטר לנס ציונה, שם הכיר את רחל פניק, מי שלימים הייתה לרעייתו
ב 1941 התגייס לשורות המשטרה הבריטית בחיפה
הוא נשא את רחל לאשה ב 1942 וחזר להתגורר עמה בנס-ציונה מושבת מגוריה. הוא התקבל לעבודה כמנהל העבודה של העובדים האזרחיים בשדה התעופה הבריטי תל נוף, עד לפרוץ מלחמת העצמאות. כתושב מושבה בדרום הוא גויס לגדוד 52 "הבוקעים" של חטיבת גבעתי. לאחר המלחמה שירת כאיש מילואים בגדוד מרגמות שבחיל התותחנים
בראשית שנות החמישים
התקבל כחבר לקואופרטיב "דרום יהודה" שהתאחד לאחר מכן עם אגד
מסעיו ונדודיו ברחבי הארץ כנוטר, כאיש משטרה וכחייל עוררו בו רצון להכיר את דרכיה ונופיה בצורה מסודרת. הוא הצטרף לחוג המשוטטים של אגד, משם הייתה הדרך קצרה אל קורס מורי הדרך שהתקיים בשנים 56-57
מקסי היה מעורב בחיי הציבור במושבת מגוריו והוא היה חבר במועדון הרוטרי בנס-ציונה הוא שלט באנגלית אך כתוצאה ממגוריו ומלימודיו בצרפת הייתה הצרפתית שגורה על פיו עד שהכל היו בטוחים שזוהי לו שפת אם וכי נולד בצרפת
הוא הלך לעולמו באופן פתאומי והוא רק בן 52
מקסי זכור לרעייתו, לילדיו, לחבריו ולעמיתיו כחבר טוב, אדם נעים הליכות וטוב לב

"יהי זכרו ברוך"

נמסר על ידי רעייתו, רחל. הוסיף פרטים מתוך היכרות אישית: איזה גורן



חזרה

Grinberg Israel גרינברג ישראל




Grinberg Israel  גרינברג ישראל

1922-1991


קורות חיים

גרינברג ישראל

ז"ל

ישראל נולד בסין, לחסיה ושמעון גרינברג ועלה לישראל ב - 1926
בשנות ה-40, נמלט מהבריטים לעיראק ועבד ב"עבדאן" כמכונאי
כשחזר משם, התגייס לפלמ"ח
השתתף בקורס הראשון לידיעת הארץ של וילנאי, אחרי מספר שנים פתח מוסך: כחשמלאי רכב וכמכונאי
באמצע שנות ה - 50 הצטרף לאחת מחברות התיירות ועסק בזה במשך קרוב ל - 40 שנה
ישראל שדיבר כ - 8 שפות, הדריך באנגלית, עברית, צרפתית וכן באידיש
במשך שנים רבות עשה בעיקר מסלולי טיול לאילת ולגליל
בכפר סבא, עיר מגוריו הדריך באופן קבוע במפעל היפה של והדרת פני זקן
בשנותיו האחרונות עבד בחברת "אגד" במספר מסלולים קבועים במרכז הארץ
ישראל היה אספן בולים וכן שלח ידו בעט

נפטר ב - 27 בנובמבר 1991

"יהי זכרו ברוך"

רשם: בנו הבכור, שמעון שגיא



חזרה

Gruenebaum Meir גרינבאום מאיר




Gruenebaum Meir  גרינבאום מאיר

1915-2002


קורות חיים

גרינבאום מאיר

ז"ל

מאיר היה שייך לאותו דור נפילים, בו אנחנו, בני הדור השני, ממשיכים להתבונן בהשתאות

מאיר נולד בשנת 1915 בביליפלד בגרמניה. לאחר התנסויות בתנועת הנוער ובהכשרה, בדומה לרבים אחרים, הוא עולה ארצה בגיל 21, ישר לשער הנגב
מאיר החסון נשלח עם כמה מחבריו לעבוד בסבלות בנמל תל אביב רק לאחרונה סיפר לנו בגאווה, כיצד למד מהסלוניקאים לסחוב שקים במשקל 160 ק"ג
השנה 1936, והימים ימי המאורעות ומאיר מתחבר למאמץ ההגנה והמאבק בו הוא עתיד להיות מעורב במשך .שנים רבות
בתחילה הוא נוטר, אחר כך מ"כ ולאחר מכן, אחרי המעבר לכפר סאלד, הוא כבר מא"ז ומכאן הוא מתקדם בסולם התפקידים והדרגות
בדצמבר 1947 מאיר מנצח את המוות בפעם הראשונה. הוא נפצע אנושות כאשר הוא מוביל שיירה מחלסה (לימים קרית שמונה) לטבריה. הכדור שחדר לריאתו נשאר בגופו על יומו האחרון. אבל, לאחר שלושה חודשים, הוא שוב בחזית, והפעם בדרום בבאר שבע. אפשר שמאיר היה נשאר בצבא הקבע במשך שנים רבות, אלמלא פקד אותו אסון כבד
בשנת 1951 נהרגה אשתו הראשונה חוה, אימה של נורית, בתאונה. מאיר שב למשק כדי להיות קרוב לבתו הרכה בשנים וחוזר להיות חבר קיבוץ מן השורה. אם כי שמעתי אותו מדבר על ימים אלה יותר מפעם, מעולם לא שמעתי שמץ של התמרמרות על הבחירה שכפה עליו הגורל. הוא אהב את דרך החיים בקיבוץ וקיבל אותה בשלמות. הוא מעולם לא היה חסיד שוטה, היה מפוכח מאוד, וראה את החיים המשותפים כמות שהם, על הטוב והקשה שבהם. על אף הראייה המפוכחת והמודעות הרבה, היה שלם עם הדרך בה בחר
בשנת 1954, לאחר הפילוג והמעבר מכפר סאלד לגבעת חיים, מאיר מתחתן עם שלומית וביחד הם בונים מערכת יחסים חזקה ושיתופית שמעשירה את חייהם למשך כמעט חמישים שנה
כמו רבים בני דורו, היה מאיר אוטודידקט.
על אף שלא רכש כל השכלה פורמלית, היה הידע שלו בכל הקשור לתרבות המערב רחב יריעה עד מאוד. הוא היה מקור המידע לנו ולנכדים בכל שאלה, בייחוד כשמדובר היה בהיסטוריה, גאוגרפיה או מוסיקה
בשנת 1970 כשמאיר בן 55, מתאפשר לו להגשים אהבה ישנה, והוא מתחיל ללמוד ידיעת הארץ בקורס מורי דרך. הוא חובש את ספסל הלימודים עם אנשים הצעירים ממנו בעשרות שנים, עומד בכל הבחינות והופך למורה דרך מוסמך. אני מטילה ספק אם בעת שהחל ללמוד, העלה מישהו על דעתו שמאיר יהיה מורה דרך פעיל במשך 20 שנה, עד גיל 77
מאיר מתמחה בהדרכת קבוצות דוברות גרמנית, הוא מלווה את הקבוצות שלו לאורך כל שהותן בארץ, ביום הוא מוליך אותן מאתר לאתר, רץ לפניה במעלה השבילים, לא מוותר על אף פינה שיש בה עניין. בערב הוא יושב לארוחה בין התיירים, מלווה בשיחת רעים ובכוס משקה. הוא עושה זאת בשמחה, כי הוא סקרן ואוהב בריות וגם יודע ליהנות מהצד הגשמי של החיים. מה הפלא ששמו הולך לפניו? קבוצות המתכוונות להגיע ארצה, מבקשות אותו כמדריך, וחברות התיירות מחזרות אחריו
באותן שנים כשהוא לוגם מכוס החיים בלגימות גדולות, הוא מנצח את המוות בפעם השנייה. מאיר לוקה בסרטן, עובר סדרת ניתוחים והקרנות אך לא מאבד את האופטימיות ושמחת החיים
בפברואר 2002 שבר מאיר את צוואר הירך בנפילה מקרית בחדר האוכל וממכה זו לא החלים עוד. הוא הופך מוגבל בתנועותיו ומאבד את האוטונומיה שלו, אך עדיין לא מוותר והאופטימיות לא עוזבת אותו. הוא נלחם בעקשנות כדי להשיב לעצמו מידה כלשהי של ניידות ועצמאות, שאפשרה לו, לתקופה מסוימת לנוע בעזרת קלנוע בכוחות עצמו בקיבוץ. הוא עדיין מסוגל ליהנות מארוחה טובה וכוס יין טוב. הוא עדיין שמח למשחק קלפים והוא משחק על מנת לנצח. אך המצב הולך ומידרדר
בחשכת הלילה שלאחר ליל הסדר, בלא שנדע מה הביא את רגע האמת, מאיר מבין שהוא לא יבריא עוד. שעל אף המלחמה העיקשת, הוא לכל היותר יצליח להאט את ההידרדרות הבלתי נמנעת, אך לא להשיב את הגלגל אחורנית.
ברגע שהוא מבין זאת, הוא מרים ידיים וביום החג הוא אומר לנו בצורה הברורה ביותר, ישירות, שהוא רוצה לסיים את הסבל, שלחיים האלה כבר אין משמעות עבורו.
וכל מי ששומע אותו באותו יום, יודע שהשעון שכבר היה מאיים על הקיר במשך חודשים, החל מתקתק במהירות כפולה ומכופלת והלב העייף נכנע, שוב כעבור שבועיים הוא נפטר.
לא היה מי שיילחם עבורו
הוא יחסר לנו מאוד, אך כולנו מבינים שלאדם כמאיר, חיים ללא עתיד, ללא תקווה, אינם חיים. נכדו, צבי, אמר ליד הקבר הטרי, אנחנו לא נשכח את סבא, מכיוון שהדרך בה הוא חי, מהווה עבורנו דוגמה לדרך בה אנו רוצים לחיות. הלוואי ונזכה כולנו שנכדינו יוכלו לומר אודותינו מילים כאלה ברגע האמת

"יהי זכרו ברוך"

כתבה: כלתו, רות קורן



חזרה

Grau Yossi גראו יוסי




Grau Yossi  גראו יוסי

1933-2003


קורות חיים

גראו יוסי

ז"ל

יוסי נולד ב- 8.12.33 בברלין - גרמניה. במרץ 1939, ממש ברגע האחרון, הצליחה המשפחה לצאת מגרמניה להולנד, ומשם לאחר המתנה של מספר חודשים עלתה המשפחה לישראל
ההורים, במצוקתם הרבה כעולים חדשים ובאין פרנסה, נעזרו בעליית הנוער, ויוסי מצא את עצמו כילד חוץ בקיבוץ שפיים. בגיל עשר התייתם מאמו ונשאר שם עד גמר התיכון. בשפיים ניטעו בו היסודות לאהבת הארץ שליוו אותו כל חייו עד ליומו האחרון
יוסי התבלט במקצועות ההומניים בתחומי הספרות, ההיסטוריה והתנ"ך. בתחום הספרות וההיסטוריה התמחה בתחומים הקשורים ליהדות ולישראל בפרט והיסטוריה וספרות חובקת עולם בכלל. אהבתו לסופר "המינגווי" הדביקה לו בנערותו את הכינוי "המינגווי" וכך הוא נקרא בפי בני כיתתו בקיבוץ
ב- 1951 הוא התגייס לצה"ל ושירת בחיל המודיעין תחת פיקודו של רחבעם זאבי (גנדי) , שאתו שמר על קשרים במשך שנים ושראה בו מודל וסמל לאהבת ארץ ישראל
עם שחרורו מצה"ל פנה יוסי לכוון החינוך והשלים את לימודיו לתעודת בגרות והסמכה לחינוך. את דרכו החינוכית החל כמדריך גדנ"ע (היום- מדריך ש.ל.ח - שדה, לאום, חברה) בביה"ס החקלאי "עיינות", בה שימש לא רק כמדריך גדנ"ע (ש.ל.ח), אלא גם כמדריך חברתי של בית הספר
ב- 1959 סיים את עבודתו ב"עיינות" והתקבל להוראה וחינוך בתיכון אזורי "רמלה - לוד". בביה"ס זה הוא המשיך בתפקידו כמדריך גדנ"ע, אך הוסיף והתקדם לתפקידים בכירים - כרכז חינוך חברתי, מחנך כיתה ומורה במקצועות ההומניים. בדרכו החינוכית, אהבת ארץ ישראל הייתה ערך עליון ששקד עליו רבות. לא הייתה פינה בארץ שיוסי ותלמידיו איתו פסחו עליה, והכל במסעות רגליים תוך למידה משמעותית וחווייתית של כל מקום ואתר. זו הייתה לדעתו הדרך הטובה ביותר להקנות לתלמידיו את אהבת א"י
יוסי היה נערץ על תלמידיו הרבים. הם שתו בצמא את דבריו והעריכו מאד את ידיעותיו הרבות ודרכי ההוראה שלו. בין השאר הוא לימד את תלמידיו להאזין למוזיקה קלאסית בהיותו בקיא בה ומשוגע לעניין. כמו כן ראה חשיבות לעסוק בנושאים שלא היו כלולים בתכנית הלימודים כמו למשל - חינוך מיני ובולאות. יוסי עסק באיסוף בולים והחזיק באוסף נדיר של בולים מכל העולם ב- 1977 לאחר 18 שנות הוראה בהן הרחיב את השכלתו בתנ"ך, יהדות, היסטוריה וידיעת הארץ פרש יוסי מההוראה תוך כדי מחלוקת עם הממסד החינוכי באשר לתפיסותיו בחינוך לערכים
אך טבעי הוא שמכאן דרכו למקצוע חדש כמורה דרך הייתה קצרה
ב- 1978 החל לשמש כמורה דרך לתיירים וגם כאן, כמו במסגרות החינוכיות בהן פעל, צלחה דרכו. הידע והבקיאות שלו ושליטתו בשפות האנגלית והגרמנית סייעו לו רבות והיו מגורמי הצלחתו
בעבודתו זאת מצא עניין מיוחד בהדרכת קבוצות של כמרים וצליינים נוצרים אתם עמד על ההבדלים המהותיים בין התנ"ך לבין הברית החדשה בכל הקשור לקשרים ההיסטוריים בין עם ישראל לארץ ישראל. על מנת לבסס את הידע שלו בנושא התעמק בעולם המקרא בכל אותם נושאים הקשורים בארץ ישראל כמו - סיפורי יריחו, תל מגידו, תל גזר וכו'
רוב הקבוצות של אנשי הדת שאותן הדריך באו מארצות הברית ומגרמניה ורבים מהם נשארו עמו בקשרים אישיים חמים.
בתחילת שנות ה- 90 כתב נייר עבודה בגרמנית בו ניסה להוכיח הבדלים בין התנ"ך לברית החדשה בהתייחסות לאתרים ההיסטוריים של ארץ ישראל בסיפורי המקרא. על רקע זה ניהל לא פעם ויכוחים עם אנשי דת נוצריים. הוא היה דעתן חסר פשרות אשר עמד על דעותיו ולא אחת הגיע למחלוקות עם שומעיו על רקע אי הבנת עמדותיו
עם זאת יוסי זכה לתגובות והדים חמים מתיירים נוצרים אשר שיבחו והיללו אותו כמורה דרך שנהנו כל רגע במחיצתו.
במשך הזמן עמד על מצבו ומעמדו המקצועי הרעוע של מורה- הדרך ועל הפרצות שאפשרו לכל אחד לעסוק במקצוע זה גם ללא הכשרה. כמו כן התרעם על כך שקבוצות מחו"ל הגיעו עם מדריך משלהם ללא ליווי של מדריך ישראלי. ב- 1982 הוא נרתם למאמץ להקים את "אגודת מורי הדרך" כארגון מקצועי לכל דבר לקידום מעמדו, שמירת זכויותיו של מורה הדרך וקידום ענף התיירות בישראל. נושא זה היה בדמו ונגע ללבו במיוחד. הוא נבחר כיושב ראש האגודה וכיהן בתפקידו במשך שנים רבות. בו זמנית הוא הגיע גם למעמד של נשיא עולמי של הפדרציה העולמית של מורי הדרך בה הוא ייצג את ישראל
בשנותיו האחרונות עבד ב"צוות שטיר", חברה המארגנת תערוכות, והתמחה בהקמה ובארגון תערוכות בתחומי המזון והמטבחים. כמו בכל תחום שעסק באו לביטוי המאפיינים של מקצועיותו אשר הובילו אותו הפעם לתחום חדש, שהוא תחום היין. הוא הקים ביתני יין בתערוכות אשר הפכו במשך הזמן לציר מרכזי בהן.
יוסי נפטר ב- 27.7.2003 כז בתמוז תשס"ג לאחר מחלה קשה בטרם מלאו לו שבעים והותיר אחריו שתי בנות, שני בנים, ארבעה נכדים ואח

"יהי זכרו ברוך"

נכתב ע"י: אחיו- גד גור



חזרה

Ganor Ben-Zion גנור בן-ציון




Ganor Ben-Zion  גנור בן-ציון

1938-2000


קורות חיים

גנור בן-ציון

ז"ל

בן ציון - בני, נולד ב - 1938 וגדל בחולון ובשנת 1957 עלה להתיישבות ליטבתה עם גרעין "מגל וחרב" אשר הקים את היישוב בערבה
בשנים 1977-1978 היה עם משפחתו בשליחות בלונדון ובשנת 1980 עזב עם משפחתו את יטבתה ועבר לקריית ביאליק ועבד כמנהל מחלבת תנובה בחיפה
בשנת 1997 יצא לקורס מורי דרך שהיה כהמשך ללימודי הגאוגרפיה באוניברסיטה
בני הספיק לעבוד כשנתיים. המקצוע החדש שבחר בו הביא לו המון אושר סיפוק והנאה, הוא היה המאושר באדם
בני השאיר אחריו אשה , ילדים ונכדים שמתגעגעים אליו מאוד
בן 62 היה במותו
בני נפטר ב - 6 באפריל 2000

"יהי זכרו ברוך"

רשמה: אשתו נעמי גנור



חזרה

Gozlan David גוזלן דוד



Gozlan David  גוזלן דוד

1966-1999

קורות חיים

גוזלן דוד

ז"ל

דוד נולד בשנת 1966 והתגורר בתל-אביב
עם גמר לימודיו ושירותו הצבאי עבר קורס מורי דרך וקיבל את רשיונו בשנת 1994

דוד שידע את השפות עברית ואנגלית התמחה בעיקר בתיירות הפנים

בשנת 1997 הצטרף דוד לאגודת מורי הדרך והיה אחד מפעיליה

דוד נהרג בתאונת דרכים בחודש מרץ 1999

"יהי זכרו ברוך"

רשם: שמואל בר-אל



חזרה

Gilad Or גלעד אור




Gilad Or  גלעד אור

1923-1987


קורות חיים

גלעד אור

ז"ל

אור נולד בשנת 1923 עם גמר לימודיו ושירותו הצבאי עבר קורס מורי דרך והדריך תיירים ברכב אשכול שהיה ברשותו. הדרכתו נעשתה בעיקר בשפות אנגלית, גרמנית ואידיש
בשנת 1981 הצטרף גלעד לאגודת מורי הדרך
אור נפטר בתאריך 16.7.1987

"יהי זכרו ברוך"

רשם: שמואל בר אל



חזרה

Gordon Zeev גורדון זאב




Gordon Zeev  גורדון זאב

1926-2002


קורות חיים

זאב גורדון זאב

ז"ל

זיוי בפי חברים ומכריו, נולד ב- 30.12.1926 בתל - אביב בנם של אברהם ורבקה , ילידי הארץ את שנות חייו הראשונות העביר זיוי בראשון-לציון, שם גם למד בבית הספר היסודי עד כיתה ו . עם מעבר הוריו בחזרה לתל-אביב המשיך את לימודיו בבית הספר "אחד העם" ואחר-כך המשיך במה שכונה "תיכון להשכלה" בתל-אביב. בעיצומה של מלחמת העולם השנייה והוא רק בן 17, התנדב זיוי לשרת בצבא הבריטי ובמשך שלוש שנים שירת בגדוד מובילי המים בבריגדה היהודית שפעל באיטליה. לאחר שחרורו מהצבא הבריטי ועם פרוץ מלחמת השחרור התגייס לצ.ה.ל, בו שירת בגדוד 51 של חטיבת גבעתי בתפקיד מ"פ מפקדה והשתחרר בדרגת סרן.
בשנת 1950 הצטרף כחבר לאגד ושנה לאחר מכן התחתן עם חברתו רותי. לזוג נולדו שני בנים, אודי ופרויקה. היכרותו הטובה את הארץ ואהבתו אליה וכן שליטתו באנגלית ובאיטלקית, הובילוהו להצטרף לקורס הראשון של מורי דרך ב"אגד" בשנת 1956. מאז סיום הקורס וקבלת רישיון מורה הדרך ביסס את מקומו כמדריך תיירים מעולה, בעל ידיעות נרחבות ומחונן בחוש הומור נפלא. זיוי היה מבוקש מאוד כמדריך והומלץ על ידי אלפי תיירים שנהנו מיכולתו וכישוריו כמדריך. בצד כל אלה נתבקש על ידי הנהלת אגד לתרום מכישוריו גם במסגרת הפנימית של הקואופרטיב ותרם תרומה ניהולית בולטת ומוערכת באגפי התכנון והמשק. בשנת 1969 פרש מ"אגד" והגשים חלום שטיפח לאורך שנות עבודתו בהדרכת תיירים . הוא הקים את חברת "גורדון טורס" שהפכה בזכותו לחברה מובילה בתיירות בישראל.
בהיותו בן 53 נתגלתה בגופו מחלת הסרטן, זיוי שחונן בתכונות של לוחם סירב להיכנע למחלה ולחם בה במשך 23 שנים והיה לסמל של גבורה ועקשנות. לבסוף הוכרע והוא בן 76. זיוי גורדון נפטר ב- ד ניסן תשס"ב – 17.3.2002

"יהא זכרו ברוך"

זוכרים אותו באהבה ובגעגועים רעייתו רותי, בניו אודי ופרויקה. רשם: פרויקה גורדון



חזרה

Goltzman Zohar גולצמן זוהר



Goltzman Zohar  גולצמן זוהר

1931-1978

קורות חיים

גולצמן זוהר

ז"ל

זוהר נולד ב-26.12.1931 בעיר תל-אביב
בשנת 1949 סיים את חוק לימודיו התיכוניים בגימנסיה הרצליה ושירת בצה"ל. במלחמת העצמאות ואחריה, הוא נכנס ל"אגד" ב-1954 והשתתף כחניך בקורס מורי הדרך שהתקיים באגד ב-1957 ביוזמתו ובהנהלתו של אורי דביר. ב-1959 נשא לאשה את נורית ובשנים שבאו לאחר מכן נולדו להם שלושה בנים. זוהר אהב מאוד את עיסוקו כמדריך טיולים וזכה להוקרה רבה מצד התיירים והמטיילים הישראליים שהדריך
הוא נפטר מהתקף לב בעת הדרכת טיול והוא בן 47 בלבד

"יהי זכרו ברוך"

הפרטים נמסרו על ידי אשתו נורית
רשם: איזה גורן



חזרה

Goldstein Edmond-Fery גולדשטיין אדמונד פרי



Goldstein Edmond-Fery  גולדשטיין אדמונד פרי

1942-2004

קורות חיים

גולדשטיין אדמונד פרי

ז"ל

פרי אדמונד שנולד ב-30.6.1942 באלכסנדריה, מצרים.בשנת 1952 עלה לישראל יחד עם הוריו ואחותו הקטנה. למד בבי"ס לקציני ים בעכו עד 1958 כאשר נאלץ לעזוב את הארץ יחד עם הוריו ואחותו. חלומו מאז ומתמיד היה לחזור לארץ ישראל ולהשתקע בה. בשנת 1988 הגשים את חלומו וחזר לארץ ישראל, יחד עם אישתו רגינה ובנו אהרון וכאן פגשו את הבת יעל אשר הגיעה שנתיים קודם.אדמונד דיבר 7 שפות: פורטוגזית, עברית, צרפתית, ספרדית, אנגלית, איטלקית וערבית.בשל אהבתו לארץ למד קורס מורי דרך וקיבל את רשיון ההדרכה
בשנת 1994 הודות לקישוריו וידיעותיו הרבות הדריך אדמונד, תיירים רבים ברחבי הארץ ובעיקר צליינים בשפות : פורטוגזית, ספרדית וצרפתית.בשנת 2000 הצטרף אדמונד לאגודת מורי הדרך היה אחד מפעיליה ואף נבחר לועדת הביקורת שלה
אדמונד פרי נפטר ממחלה קשה בחודש אוקטובר 2004

"יהי זכרו ברוך"

רשמה: הבת, יעל הינדי



חזרה

Givati Moshe גבעתי משה




Givati Moshe  גבעתי משה

1923-1997


קורות חיים

גבעתי משה

ז"ל

משה גבעתי ראה בהדרכה ייעוד ומאין חובה אישית להעביר לתיירים הבאים לכאן את אהבת הארץ, שהייתה טבועה בו כל כך. עם כל קבוצה חדשה, הייתה זו כאילו הפעם הראשונה שבה דיבר על תולדותיו של כל מקום ומקום. ההדרכה זרמה בדמו והוא המשיך לעסוק בה ללא לאות. אולם עקב מחלה קשה שבה לקה לפני מס שנים, הוא נאלץ למרבה הצער, לפרוש מתחום התיירות. אני סבורה שעבודתם של מורי הדרך היא בעלת חשיבות רבה, מאחר שהם מהווים שגרירים של רצון טוב המייצגים, בדרכם הייחודית את ישראל. לפיכך, הם ראויים להכרת תודה ולהנצחת זכרם של אלו מביניהם שהלכו לעולמם
משה נולד בארץ, חלק מילדותו בילה בביירות שבלבנון. בארץ סיים את ביה"ס העממי וביה"ס למסחר. משה היה בין מייסדי שבט הצופים "יודפת". שבט זה הוקם כדי לאפשר לילדים ולעובדים לקחת חלק בתנועת הצופים. הוא היה בין הקבוצה הראשונה שיצאה להכשרה בקיבוץ דגניה ואחר כך עברה לרחובות. שם הקבוצה הקימה גם את המפעל לייצור תחמושת עבור ה"הגנה"
כבר בהיותו בגיל 16, שימש כאתת במחצבת צובא שהייתה בהרי ירושלים, בכל לילה עלה למגדל ושם היה מקשר בין ירושלים לקריית ענבים. הוא שימש גם בתפקידים אחרים ב"הגנה". למעשה, כל דרכו בחיים הייתה לעשות למען ה"מדינה שבדרך"
במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי לחיל הנדסה, ונשלח לחזית באיטליה למשך 4 שנים. ביום שהיה אמור להשתחרר ולחזור לארץ, משה נתבקש להתנדב להביא עולים ניצולי שואה. הוא המשיך ללבוש מדי חייל ועסק בהברחת עולים
הוא היה בין מייסדי קיבוץ מעגן מיכאל ושימש בין השאר כגזבר ספינות הדייג של הקיבוץ. תפקיד קשה ומעייף משום שהוא נעשה לאחר 20 שעות על ים. בשנות החמישים - התגורר עם משפחתו בקריית גת, ובמסגרת עבודתו ב"עמידר" סייע רבות לקליטת עולים חדשים . משה אהב מאוד את הארץ והתעניין בכל הקשור בכך מבחינה היסטורית, ארכאולוגית, תנ"כית ודתית. אהבת הארץ בשילוב עם כשרונו לשפות הביאו אותו לעיסוק בהדרכת תיירים, שזרמה בדמו והוא ראה בכך את ייעודו בחיים. משה אהב מאוד לקרוא, היה סקרן מטבעו ורצה לדעת הכל ,כל רגע פנאי היה סיבה לקחת ספר, וללמוד. הוא גם אהב מאוד להעניק מהידע שלו לאחרים. בקרב משפחתו ומכריו הוא נחשב למעין "אנציקלופדיה מהלכת", כיוון שגילה בקיאות בכל נושא ועניין. בני משפחתו גאים על הזכות שניתנה להם לחיות אתו, ללמוד ממנו וליהנות מאהבתו לכל המשפחה

"יהי זכרו ברוך"

רשמה: אשתו זיוה גבעתי



חזרה

Gad Avraham גד אברהם -קטוביץ




Gad Avraham  גד אברהם -קטוביץ

1933-1993


קורות חיים

גד אברהם

ז"ל

אברהם נולד לזילפה ולצבי קוטוביץ, בתל-אביב וגדל בראשון לציון. אהבת המולדת ושביליה הובילו אותו ללמד בירושלים תולדות עם ישראל ואח"כ בחיפה למד באחד הקורסים הראשונים של מורי דרך.
עסק בחינוך המשלים ובניהול אולפן לעולים שזכו לטייל אתו בשבילי הארץ
אהבתו הגדולה הייתה משיכה למצדה, שם השתתף בחפירות של פרופסור יגאל ידין כסטודנט- במהלך הזמנה להדרכה במצדה לקראת הזריחה מצא את מותו, כאשר המסוק עם הנוסעים נשרפו

"יהי "זכרו ברוך

רשמה: רעייתו דליה גד



חזרה

Goldig Dany גולדיג דני




Goldig Dany  גולדיג דני

1934-2002


קורות חיים

גולדיג דני

ז"ל

דני גולדיג נולד ב-1934 ברמתיים להוריו רחל ואריה. הוא גדל כבן יחיד להוריו האוהבים דני למד בבית הספר המקומי והיה מעורה מאוד בחיי החברה בכתתו ובחברת בני הנוער במושבה. לאחר שסיים את לימודיו בביה"ס התיכון בגיל 18, התגייס לצה"ל. הוא שירת בחיל השריון וסיים בהצלחה קורס קצינים דני לקח חלק במערכות המלחמה ועסק בעיקר בתחבורה. השתחרר בדרגת סרן והחל את חייו האזרחיים כפקח על שמורות הטבע במשרד החקלאות
הקירבה לטבע במסגרת עבודתו פיתחה בו אהבת ילדות אל הנופים, לצמחייה, לבעלי החיים, לציפורים וכיוצא באלה. הוא אהב גם לשוטט בשבילים נידחים ולגלות דרכים חדשות ברחבי האזורים בהם הסתובב
ב- 1963 נשא לאשה את חברתו יהודית, החל לעבוד ב"אגד", התקבל לחברות בקואופרטיב ונולדו לו שני בנים געגועיו של דני אל הטבע והנופים הביאו אותו להשתתף בקורס מדריכי טיולים שנערך באגד ומכיוון שידע להתבטא באנגלית החל לעבוד בהדרכת קבוצות תיירים בארץ הוא אהב מאוד את מקצוע הוראת הדרך וראה בו שליחות לאומית מיוחדת – ללמד את המבקרים מחו"ל להכיר את הארץ, להחדיר בהם מורשת אבות ולאהוב את יפי נופיה
עם הזמן שקד על שיפור וליטוש השפה האנגלית שבפיו, הוסיף ידע בתחומי מקצועו, עד שנעשה מרצה נדרש, שהוזמן להרצות על ישראל במקומות רבים ברחבי ארצות הברית ועשה רבות כדי לעורר בשומעיו רצון ותשוקה להגיע לארץ וללמוד להכירה מקרוב דני היה מסור מאוד לעבודתו, אהב את אורחיו- לקוחותיו התיירים והשקיע זמן רב מזמנו במחשבות וברעיונות בנושא פיתוח עניין והנאה בסיוריו אך בעוד דני שקוע ברעיונותיו, מפתח תוכניות בשטח עבודתו ובחייו הפרטיים והמשפחתיים, וצופה אל העתיד, קטרג השטן, ולבו של האיש הטוב והחביב, הבעל האוהב והאב המסור, נדם לנצח. והוא בן ששים ושבע בלבד אנו, רעייתו ובניו, מתגעגעים אליו עד מאוד

"יהי זכרו ברוך"

כתבו: בני משפחת גולדיג



חזרה